חדשות / איך ניתן להפוך מגן לחרב – על טענת התיישנות בהליכי גבייה מנהליים

איך ניתן להפוך מגן לחרב – על טענת התיישנות בהליכי גבייה מנהליים

עו"ד יוחאי אנגלסמן
חוק ההתיישנות מכיר בטענת התיישנות כ"מגן" שיכול להעלות מי שנתבע לקיים זכות שהתיישנה בהתאם להוראות הדין. עם זאת, קובע החוק כי הזכות כשלעצמה איננה נפגעת כתוצאה מהתיישנות. מה דינה של טענת התיישנות הנטענת כטענת "חרב" מקום בו רשות מקומית פותחת בהליכי גבייה מנהליים כנגד חייב והוא יוזם את ההליך השיפוטי.

בוקר בהיר אחד התעורר מר אהרן מתנה קשיש בשנות ה- 80 לחייו ואב שכול, וגילה על סף דלת ביתו, דרישה לתשלום תשלומי חובה עירוניים, ברובם המכריע בני 20 שנה ויותר, שהומצאה לו על ידי עיריית אור יהודה, בגובה של למעלה משניים וחצי מש"ח. במהרה, ננקטו כנגדו הליכי גבייה מינהליים, חסכונות חייו בבנקים עוקלו וחרדה גדולה השתלטה על חייו. האם יכול מר מתנה לטעון שחיובים אלה התיישנו והעירייה מנועה מגבייתם?

סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן :

"תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".

בהתאם ללשון החוק, הרי שטענת ההתיישנות הינה טענת "מגן" אותה רשאי הנתבע להעלות בהזדמנות הראשונה, מקום בו נתבע לקיים זכות. באם תתקבל טענת התיישנות, היא תגרום לדחיית התביעה על הסף. עם זאת בהתאם להוראות החוק, אין בטענת ההתיישנות כדי לפגוע בזכות לגופה (כך לדוגמא נפסק כי תפיסת חזקה במקרקעין, אף כאשר לא ניתן לפעול נגדה בשל התיישנות דיונית, אינה מקנה זכות חפצית בנכס המאפשרת להעבירו לידי אחר).

מה אם כן הדין אם כן במקום שבו לא נדרש בעל הזכות הנטענת להגיש תביעה כלל ?

בית המשפט העליון דן בשאלה זו במסגרת פסק דינו בעניין נעמה נסייר (רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, תק-על 2010(2), 4085 , 4090 (2010)). בעניין זה נדרשה התובעת לשלם חובות ארנונה שהתיישנו (כלומר, שחלפו שבע שנים מאז המועד בו נדרשה לשלם אותם). במסגרת זו פתחה העירייה בהליכי גבייה מנהליים המוקנים לה בהתאם לפקודת העיריות ופקודת המסים גבייה, אשר בהן, היא לא נדרשת לפסק דין המכיר בזכותה לחוב אותו היא גובה. חייב המבקש להתגונן בפני הליכים אלה, נדרש להגיש עתירה מנהלית כנגד הרשות המקומית.

בית המשפט העליון בחן בעניין נסייר, האם יכול מי שננקטו כנגדו הליכי גבייה מנהליים להעלות טענת התיישנות אף בהליך שהוא יוזם אותו (העתירה המנהלית) ובעצם, כטענת "חרב" ולא כטענת "מגן". במסגרת זו עמד בית המשפט העליון על הטעמים המצויים בבסיסה של טענת ההתישנות, כמפורט להלן:

הגנה על הנתבעים בכוח מפני ההכבדה הכרוכה בחשיפה ממושכת לתביעות משפטיות.
צמצום מספרן של תובענות שבשל עיכוב בהגשתן יש בהן כדי לפגוע בציפיות הראויות של נתבעים וביכולתם להתגונן מפניהן.
מניעת התדיינות במחלוקות אשר בשל הזמן הארוך שבו לא הובאו לדיון אין עוד לציבור עניין בבירורן או שהבירור סבוך או שקיים חשש שבשל חלוף הזמן תתקבל בהם הכרעה מוטעית.
עידוד זכאים לתבוע את קיום זכותם בלא עיכוב.
בית המשפט העלון קבע, כי אותם טעמים בדיוק מצויים גם במקום בו נתבע החייב לפרוע את חובו בהליכי גבייה מנהליים, ובכך "כרך" הלכה למעשה את דרישת התשלום שנשלחה על ידי העירייה (שבה ראה כמעין "תביעה לקיום זכות") לבין העתירה שהוגשה על ידי החייב (שבא ראה התגוננות בפני הדרישה) ובכך התיר העלאת טענת התיישנות גם בהליכי גבייה מנהליים.

בפס"ד אשר ניתן לאחרונה בעניין אהרון מתנה (עת"מ (מנהליים ת"א) 2064-09 אהרן מתנה נ' , תק-מח 2011(3), 8895 (2011)), דן בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, האם יכול החייב להעלות טענת התיישנות מקום בו הוא נדרש לשלם חוב לעירייה כתנאי לקבלת תעודה על תשלום מסים לרשות המקומית לשם העברת בעלות הנכס במרשם המקרקעין.

סעיף 324(א) לפקודת העיריות קובע, כדלהלן:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר – סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".

בהתאם ללשון החוק, התעודה מעידה על כי אין חובות של בעל הנכס לעירייה ביחס לאותו הנכס. אולם, כפי שנאמר לעיל למדנו, שאין ההתיישנות פוגעת בחוב כשלעצמו. האם תוכל הרשות המקומית לגבות את חובה בנקודה זו לאחר שנחסמה בפניה הזכות הן בהליכים משפטיים מתוקף לשון החוק והן בליכי גבייה מנהליים בהתאם לפסה"ד בעניין נסייר ?

כב' השופטת מיכל אגמון-גונן, קבעה בפסק דינה (והצטרפה בכך לפסק דין בעניין אהרונסון נ' עיריית לוד), כי אי מתן תעודה לרשם המקרקעין, מהווה למעשה שימוש בהליכי גבייה מנהליים "פסיביים" על ידי הרשות המקומית. הפעלת הליכי גבייה מינהליים כפופה לכללי המשפט הציבורי וכי על הרשות לנהוג בסבירות, בתום לב, במידתיות ולהפעיל רק שיקולים ענייניים. מקום בו העירייה לא עשתה מאום שנים רבות כדי לגבות את החוב, לא העמידה את האזרח על חובו ואפשרה לו לסמוך על התנהגותה ולהניח כי זנחה את תביעתה, היא לא תוכל לגבות את החוב בדרכי גבייה מנהליים, על ידי נקיטת הליכים כמו הטלת עיקול מכוח פקודת המיסים או בדרך פסיבית, כגון באמצעות סירוב להעניק אישורים הנדרשים ממנה מכוח החוק.

עוד קבע בית המשפט כי אותם העקרונות המצויות בבסיס חוק ההתיישנות והחלים על התגוננות מפני תביעה על פי חוק, ואשר אומצו גם לגבי הליכי גבייה מנהליים בהתאם לפסק דין נסייר, חלים גם במקום בו מבקש החייב תעודה על תשלום מסים לשם העברת הנכס במרשם המקרקעין ועל הנכס רשום חוב נטען בספרי הרשות.

לסיכום – בשני פסקי הדין שלעיל, צעדו בתי המשפט כברת דרך בהגנה הניתנת לחייבים מהליכי גבייה שרירותיים הננקטים על ידי רשויות, שנים רבות לאחר שנוצר החוב הנטען על ידם. הרשות המקומית לא תוכל לגבות את החוב הנטען על ידה, לאחר שהוא התיישן, באמצעות הליכים משפטיים או הליכי גבייה מנהליים.

צור קשר

אנא מלא את הטופס הבא ואנו נשמח ליצור איתך קשר בהקדם





ההודעה נשלחה!

נציג מטעמנו איצור עימך קשר בהקדם.

חזור לאתר