חדשות / האם רשאית רשות מקומית לשנות סיווג ארנונה של נכס שעה שלא השתנה השימוש בו ?

האם רשאית רשות מקומית לשנות סיווג ארנונה של נכס שעה שלא השתנה השימוש בו ?

סיווג ארנונה

עו"ד יוחאי אנגלסמן

האם רשאית רשות מקומית, על אף דיני ההקפאה, לשנות סיווג של נכס שעה שלא השתנה השימוש בו?

האם רשאית מועצה מקומית לשנות סיווג של נכס שעה שלא השתנה השימוש בו ? לאחרונה התייחס בית המשפט העליון באריכות לשאלה לאור פסיקות סותרות שניתנו בנושא זה בשנים האחרונות. המדובר בפסק הדין בעניין קר פרי (עע"מ 4068/10 עיריית חולון נ' קר פרי בע"מ) בתאריך 20.12.2011.

עניינה של התובענה הוא במפעל המצוי בבעלות חברת קר פרי (להלן "המפעל") שעיסוקו אספקת מזון קפוא המאוחסן בחברה. המפעל מצוי בשטחה המוניציפאלי של עיריית חולון (להלן "העירייה"). משנת 1962 סווג המפעל בארנונה לפי סיווג "תעשייה". ביום 30.5.2007 הודיעה העירייה כי לאור השימוש שנעשה בנכס, שהוא לטענתה אחסנה בעיקרו (ולא ייצורי – י.א.), היא משנה באופן רטרואקטיבי, מתחילת שנת המס, את סיווג הארנונה של המפעל מסיווג "תעשייה" כפי שהיה בעבר לסיווג "עסקים". משמעות השינוי היתה העלאה של 80% בגובה הארנונה. בין השאר נטען על ידי המפעל, כי מקום שבו לא השתנה השימוש במפעל, לא רשאית העירייה לשנות את סיווגו לצרכי ארנונה. בטענה זו התבסס המפעל על הוראות סעיף 5 לחוק ההסדרים הקובע כדלקמן : "5. (א) מועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או תת-סיווג של נכס, באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל על תקנות אלה, ולפי החוק, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו" . בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בעניין בונדר (עע"ם 980/04 המועצה האיזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדר בע"מ), קיבל את טענת המפעל וקבע כי העירייה לא יכולה לשנות את סיווג המפעל לאור הוראות דיני ההקפאה.

בית המשפט העליון, מפי השופטת מרים נאור ובהסכמת השופטים אשר גרוניס ויורם דנציגנר, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין ניתח בית המשפט את לשון חוק ההסדרים וקבע כי בהתאם ללשון החוק, הרי שהאיסור על שינוי סיווג ארנונה חל על מועצת העיר ולא חל על פקידי העירייה שעיסוקם בנושא התאמת צו הארנונה לשימוש שנעשה בכל נכס ונכס. בלשון אחרת, השינוי האסור הוא שינוי גורף בעיר של סיווגי ארנונה ולא שינוי פרטני במקרה כזה או אחר שכן כפי שנקבע בעניין מלון משואה (עע"ם 7518/09 משואה למלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית ירושלים) "חקיקת ההקפאה אין מטרתה 'להקפיא טעויות'. חקיקת ההקפאה אינה מגבילה את הרשות מלתקן טעויות או אי התאמות בין השומות שהוצאו על-ידי פקידי העירייה לבין צווי הארנונה". עוד בחן בית המשפט את הנושא מהזווית ההפוכה – נניח שהנישום הוא זה שפונה למנהל הארנונה ומבקש שינוי של סיווגו שעה שלא השתנה השימוש בנכס. אם העירייה אכן כבולה לקביעות העבר, הרי שאין היא יכולה לשנות ולהתאים את הסיווג בהתאם לבקשת הנישום. משתי סיבות אלה ועוד אחרות החליט בית המשפט העליון כאמור להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולקבוע כי העירייה רשאית היתה לבחון ולסווג מחדש את הארנונה שמוטלת על המפעל. בית המשפט העליון לא קבע האם סיווג המפעל צריך להיות "תעשייה" או "עסקים" אלא התיר למפעל להגיש ערר לוועדת הערר שליד עיריית חולון בתוך שלושים ימים. יצויין עוד, כי בית המשפט התייחס גם לעניין חוקיות החיוב הרטרואקטיבי כפי שעלה גם במקרה זה וגם בפסק הדין המעמיק בעניין גבעת שמואל (עע"ם 4551/08 עיריית גבעת שמואל ואח' נ' חברת החשמל לישראל). לנושא הרטרואקטיביות נתייחס באריכות במאמר הבא שיפורסם בחודש פברואר 2012.

צור קשר

אנא מלא את הטופס הבא ואנו נשמח ליצור איתך קשר בהקדם





ההודעה נשלחה!

נציג מטעמנו איצור עימך קשר בהקדם.

חזור לאתר