חדשות / עמ 6186/17 שמואל ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון

עמ 6186/17 שמואל ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון

רקע:

הוגשה עתירה בה נטען כי שיעור הארנונה בו חויבו העותרים ושכניהם בקטע הרחוב שבו הם גרים הוא מפלה ובלתי חוקי, בהשוואה לשיעור החיוב בארנונה בחלקו האחר של אותו רחוב וברחובות הסמוכים (העותרים מחויבים בשיעור ארנונה גבוה יותר בכ-27% מאשר הבתים בחלקו השני של הרחוב). כאשר פנו לעיריה השיבו להם כי הבחנה זו בין אזורי החיוב השונים מעוגנת בצווי הארנונה של המועצה, וכי היא מבוססת על טעמים חברתיים, שכן המדובר בבתים של "זוגות צעירים" או של "אוכלוסייה מעוטת יכולת" אשר משלמים פחות.

בביהמ"ש קמא העתירה נדחתה מהטעמים הבאים: באשר לסעד ההשבה המבוקש, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בסעד כספי שלא ניתן לתתו במסגרת עתירה מינהלית. כמו כן, נקבע כי גביית הארנונה מן המערערים נעשתה על יסוד צו ארנונה תקף, החתום על ידי שר הפנים ושר האוצר. כל עוד צו זה בתוקף, כך נקבע, אין עילה להשבה. עוד צוין, כי שר הפנים ושר האוצר לא צורפו להליך כמשיבים. בהתאם לכך, נקבע כי יש לדחות גם את הסעד המבוקש השני, שעניינו הפסקה מיידית של גביית הארנונה מן המערערים. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי כל עוד צו הארנונה הרלוונטי עומד בתוקפו, אין למועצה סמכות לסטות מן הקבוע בו. גם באשר להבטחה מינהלית שניתנה להם בעניין תיקון האפליה הנטענת, נדחתה הטענה שכן נותן ההבטחה לא היה הגורם המוסמך לעניין הטלת ארנונה. אך יחד עם זאת, נקבע כי מן הראוי שהמועצה תיתן דעתה למצב בהקדם ותבצע את הפעולות הדרושות לתיקונו.

כמו כן, נקבע כי יש לדחות את העתירה גם בכל הנוגע לסעד השלישי שהתבקש בה, שעניינו חיוב המועצה לפנות לשר האוצר ולשר הפנים לשם תיקון צו הארנונה. בית המשפט המחוזי ציין כי המערערים טוענים שיש לאפשר להם ליהנות מטובת הנאה שניתנה לאחר בלא הצדקה, אלא שבהתאם לפסיקתו של בית משפט זה – את ההפליה הנטענת אפשר לתקן גם על ידי מתן סעד שלילי של ביטול טובת ההנאה שניתנה לאחר, להבדיל מסעד חיובי של מתן ההטבה גם למערערים (בהפניה לבג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191 (1991) (להלן: עניין חוקה למדינת ישראל)).

בביהמ"ש העליון נקבע כי:

-הערעור התקבל בחלקו.

-על הרשות המנהלית חלה חובה מתמדת ומתמשכת להפעיל שיקול דעת וחובה זו הולכת ומתעצמת עם חלוף הזמן.

– יחד עם זאת, המערערים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת למסקנה לפיה אף אם מדובר בהבחנה שהיא בלתי סבירה ולכן מפלה הרי שתיקונה צריך להיות על דרך הענקת סעד "חיובי", של מתן ההטבה למערערים ושכניהם, להבדיל מסעד "שלילי", שיתבטא בנסיבות העניין בהעלאת שיעור הארנונה שיושת על אחרים או סעד "ביניים" אחר (בהתייחס לפס"ד חוקה לישראל").

– במילים אחרות, כאשר לפלוני ודומיו אין זכות מוקנית בדין ולרשות יש סמכות להעניק את הזכות לפרטים ע"פ שיקול דעתה אך היא עושה כן באופן מפלה – על הרשות להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה שאינה מפלה, אולם היא רשאית לעשות כן תוך "השוואה כלפי מטה" או תוך "השוואה כלפי מעלה", כל עוד החלטתה מתקבלת ע"פ כללי המשפט המנהלי.

דיני ההקפאה אינם שוללים כליל את האפשרות לתקן את שיעורי הארנונה, ובפרט לא כאשר הם נגועים על פני הדברים בפגם. הם רק מחייבים הליך סדור המחייב את קבלת אישור השרים לכך.

-בנסיבות אלה, נפסק כי הסעד שלו זכאים המערערים אמור להיות ממוקד בחובתה של המועצה לבחון את צו הארנונה שלה בהקדם – אך זאת באופן יותר החלטי מאשר ההמלצה העקרונית שחתמה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

-לפיכך, באיזון של מכלול השיקולים אלה כנגד אלה, ביהמ"ש הורה כי על המועצה לדון בשאלת עדכונם של חיובי הארנונה, גם בהתייחס לנכסים ברחוב מגוריהם של המערערים, לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019, ובמידת הצורך אף לפעול להבאתם של התיקונים המתאימים לאישור השרים כמתחייב בדין.

צור קשר

אנא מלא את הטופס הבא ואנו נשמח ליצור איתך קשר בהקדם





ההודעה נשלחה!

נציג מטעמנו איצור עימך קשר בהקדם.

חזור לאתר