חדשות / תא (מרכז) 752-09-09 בלורי בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת השרון

תא (מרכז) 752-09-09 בלורי בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת השרון

התובעת יזמה פרוייקט במסגרתו היה אמור להיבנות מרכז מסחרי ברמת השרון. הפרוייקט נבנה מכוח 2 היתרי בנייה, אך בשנת 2002 ניתן צו הפסקה מנהלי המפסיק את העבודות באתר. עניין התובענה הוא בדרישת התובעת לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הצו, מכוח סעיף 238 לחוק התכנון והבנייה (לפני תיקון 116).

בתמצית, טוענת התובעת כי צו ההפסקה הוחל ללא אבחנה על כל הפרוייקט ובלא שקיבלה זכות לטעון כנגד הצו. צו זה הוצא לקראת סוף הליך הבנייה וכבר כאשר התובעת החלה לשווק את הפרוייקט לצדדים שלישיים. לאחר הליכי בשני ערכאות בוטל צו ההפסקה, לגביו נקבע כי הוא פגום לקוי וניתן שלא כדין.

במקביל כל נסיון של התובעת להגיע להסדר עם הוועדה המקומית נדחה על ידי הוועדה מבלי לתת לתובעת אפשרות להקטין את הנזק. בנוסף הוגש כנגד התובעת כתב אישום בשנת 2003 בטענה כי בונה ללא היתר – מכתב אישום זה זוכתה התובעת ביום 2006.

בשנת 2009 קרס הפרוייקט, כך נטען בשל אי האפשרות לתובעת להקטין את נזקיה שנגרמו בגין ההליכים הנ"ל ומכאן התביעה.

הנתבעות טוענות כי בהליך הפלילי שהוגש זוכתה התובעת מכתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, על אף שנקבע באותו פסק דין כי אכן ביצעה עבודות ללא היתר, לפיכך טוענת התובעת כי מעילה שמקורה בעוולה לא תצמח זכות תביעה ודין התובענה להידחות.
בעניין חבותה של מדינת ישראל לפי סעיף 238 לחוק התו"ב, היות שצו ההפסקה המנהלי צורף לכתב התביעה ותוכנו אינו שנוי במחלוקת, סולקה התביעה כנגד מדינת ישראל על הסף.

 

בית המשפט קבע כי סעיף 238 בנוסחו לפני התיקון, דרש התקיימותם של מספר תנאים מצטברים:

–          צו הפסקה מנהלי שבוטל באחת הדרכים המנויות בסעיף 235:

·         מכוח סעיפים 226 או 228 על ידי מי שנתן את הצו

· או על ידי ראש הועדה המחוזית

· או על ידי בית משפט בהליכים לפי סע' 236

–          קיומו של נזק.

–          קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין צו ההפסקה שבוטל.

בנוסף תיבחן מיהות נותן הצו, ותיבחן השאלה האם ביטולו של הצו אינו נובע מפגם בסמכות נותן הצו גרידא.

במקרה דנן קבע בית המשפט, כי לפי העדויות בתיק העבודות בפרוייקט לא הופסקו אלא לתקופה של מספר ימים בין מתן צו ההפסקה ועד להתלייתו. עם זאת צו ההפסקה המנהלי גרם לעצירת השיווק בפרוייקט, לפיכך השתכנה בית המשפט בקיומו של קשר סיבתי, על אף שקבע גם כי המשך העבודות בפועל מזער את נזקה. בפועל נקבע כי עיקר הכשל בפרוייקט נגרם מרצונה של התובעת לממש את הפרוייקט חרף הליך מנהלי דראסטי ופגום שהתנהל כנגדה. לפיכך נפסק כי יש לפצות את התובעת בהתקיים יסודות העוולה לפי סעיף 238, אולם היקף הפיצוי שקבע בית המשפט נמוך בהרבה מהסכום הנתבע.

צור קשר

אנא מלא את הטופס הבא ואנו נשמח ליצור איתך קשר בהקדם





ההודעה נשלחה!

נציג מטעמנו איצור עימך קשר בהקדם.

חזור לאתר