חדשות / ת"א 8500-09-15 רכבת ישראל בע"מ נ' ת.מ.ר תאגיד מים רמלה בע"מ

ת"א 8500-09-15 רכבת ישראל בע"מ נ' ת.מ.ר תאגיד מים רמלה בע"מ

רקע:

הנתבעת – תאגיד המים של העיר רמלה שלחה לתובעת דרישת תשלום על סך 424,656 ש"ח, בגין אגרות והיטלי פיתוח: אגרות והיטלי צנרת מים בסך 231,411 ש"ח והיטל בגין הקמת מתקני ביוב בסך 193,245 ₪. בדרישת התשלום צוין כי הדרישה היא לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 כאשר לגבי היטל המים צוין שהדרישה היא גם לפי חוק עזר לרמלה (אספקת מים), התשנ"ט-1999, ולגבי היטל הביוב צוין שהדרישה היא גם לפי חוק עזר לרמלה (ביוב), התשנ"ט-1998. כללי דמי ההקמה קובעים כי בעל נכס שקיבל דרישת תשלום היטלי פיתוח בין יום 25.3.2015 לבין יום התחולה (1.5.2015), רשאי לדרוש לבטל את הדרישה ולהחליפה בדרישת תשלום דמי הקמה לפי הכללים.

טענות הצדדים:

-התובעת עתרה להצהיר כי דרישת התשלום חסרת תוקף. במסגרת התביעה הועלו טענות שונות, שביסודן טענה עיקרית לפיה הנתבעת מבקשת לחייב עבור שטחים (רציפים וסככות) שהינם בגדר "רחוב" כהגדרתו לפי סעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ולפיכך התובעת פטורה מתשלום היטלי פיתוח בגינם.

-הנתבעת טוענת כי השטחים הרלוונטיים אינם נחשבים ל"רחוב". בין היתר, נחלקו הצדדים בדבר האופן בו יש ליישם על המקרה הנוכחי את פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8286/07 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית הרצליה (14.3.2011).

– התובעת ביקשה להפסיק את התביעה. ביסוד המחלוקת בין הצדדים עומדת ההנחה, כי אם התביעה תידחה עשויה התובעת להיות חסומה מלהעלות את טענתה לגבי זכותה להמיר את החיוב בהיטלי פיתוח לחיוב בדמי הקמה, ואילו אם התביעה תימחק לא יעמוד בפניה מחסום כזה. התובעת מעוניינת ל"הפסיק את התביעה" וביהמ"ש התלבט באם לדחות את התביעה או למחוק אותה.

נקבע כי:

-במקרה הנוכחי ביהמ"ש סבר שיש להפסיק את התביעה לפי סע' 154 לתקסד"א ולא לדחות אותה.

– ככלל, עמדה הפסיקה על כך שאין לאפשר לבעל דין להפסיק את תביעתו על מנת לבצע בה "מקצה שיפורים" או כאשר יש בכך כדי לשמוט יתרון דיוני שקנה הצד שכנגד. יחד עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט, ולבית המשפט שמור שיקול דעת לאפשר את הפסקת התביעה ללא תנאי, גם בשלב מאוחר של הדיון.

– אחד הנתונים שיש לשקול כאשר עומדת על הפרק השאלה אם להתיר לתובע להפסיק את תביעתו הוא השלב שאליו הגיע ההליך – כאשר ככל שהשלב מוקדם יותר כך תגדל הנטייה להתיר את הפסקת התביעה.

– גם בהתחשב בשלב המתקדם של ההליך, ביהמ"ש סבר כי יש להתיר לתובעת להפסיק את התביעה וזאת בשל חוסר תום הלב שיש לשיטתו בהתנהלותה של הנתבעת, בכך שלא יידעה את התובעת על זכותה להמיר את החיוב לדמי הקמה.

חובת הגינות של רשות כוללת את החובה ליידע את בעלי הנכסים שנשלחת אליהם דרישת תשלום בתקופת המעבר בה עוסק סעיף 27(ד) לכללי דמי ההקמה בדבר זכותם להמיר את החיוב לדרישת תשלום המבוססת על דמי הקמה. דרישת התשלום נשלחה לתובעת בתוך תקופת המעבר. באותו שלב הכללים כבר פורסמו וברור כי הנתבעת הכירה אותם והיא אף לא טענה אחרת. יחד עם זאת, הנתבעת לא יידעה את התובעת על זכות ההמרה העומדת לה, ובכך הפרה את חובת ההגינות כלפיה.

– ביהמ"ש סובר כי לא בטוח שדחיית התביעה הייתה מקימה השתק עילה כלפי התובעת. שאלה זו תלויה בשאלה האם ניצול זכות ההמרה לפי סעיף 27(ד) לכללי דמי ההקמה הוא חלק מעילת התביעה הנוכחית, העוסקת בתקיפת היטלי הפיתוח. ניתן לטעון, כי זכותו של בעל הנכס להמיר את החיוב בהיטל פיתוח לחיוב בדמי הקמה עומדת לו בלי קשר לזכותו לתקוף את היטל הפיתוח, וכי מדובר בעילות תביעה שונות. נוכח מסקנת ביהמ"ש לפיה אין לדחות את התביעה, אין צורך להכריע בשאלה זו.

צור קשר

אנא מלא את הטופס הבא ואנו נשמח ליצור איתך קשר בהקדם





ההודעה נשלחה!

נציג מטעמנו איצור עימך קשר בהקדם.

חזור לאתר